ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ נ' אנטורג ואח'

פסק דין

הרקע לתביעה

לפני תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבה של התובעת בתאונה שארעה ביום 26.8.12 בשדרות רגר בבאר-שבע, בשעה 00:05.

התאונה ארעה בצומת שעה שנהג התובעת נסע ישר ואילו הנתבעת פנתה שמאלה. בתאונה נפגע רכב התובעת בחזיתו ורכב הנתבעת נפגע בפינתו הקדמית ימנית.

בכתבי הטענות טען כל-אחד מן הצדדים כי הוא נכנס לצומת כאשר מופע הרמזור בכיוון נסיעתו היה ירוק.

גרסאות הצדדים והראיות

לבית המשפט הוגש תיק המשטרה שנפתח בעקבות התאונה, ואשר נסגר מחוסר ראיות וללא כתב אישום. בתיק מצויות הודעות של נהג התובעת ושל הנתבעת, אשר נחקרו שניהם תחת אזהרה בחשד שנכנסו לצומת באור אדום.

בדיון העיד נהג התובעת כי בעת שנסע "בבאר שבע בכביש ראשי... נסעתי לאט, היה אור אדום, באתי להאט, בדיוק היה אור ירוק ואז המשכתי בנסיעה ואז הנתבעת הופיעה לי באמצע הצומת" (עמ' 1, ש' 18-19 לפרוטוקול הדיון). נהג התובעת העיד כי מהירות נסיעתו היתה "בעיר, מאד נמוכה. 40" (שם, עמ' 2, ש' 21) וכי הנתבעת היא שנכנסה בו ("היא נכנסה לי בצד והרכב שלי הסתובב" – שם, עמ' 4, ש' 2-5).

עוד העידה מטעם התובעת הגב' לירז פרץ (להלן: העדה), הנוסעת שישבה לצידו של נהג התובעת. העדה תיארה כי בכיוון נסיעתם היה "גל של 4 רמזורים קטנים, קצרים, זה גל ירוק" (עמ' 5, ש' 9 לפרוטוקול הדיון). העדה תיארה כי נהג התובעת "לפני הצומת האט, כשנסע כשהיה ירוק הוא האיץ" (שם, עמ' 6, ש' 5). רכב הנתבעת, כך העידה, חסם את נתיב נסיעת רכב התובעת ואז רכב התובעת "נכנס" בו (שם, עמ' 6, ש' 29-30). העדה צעקה לנהג התובעת "תזהר" וזאת, לדבריה, כי "ראיתי רכב מול העיניים" (שם, עמ' 7, ש' 1-6).

הנתבעת העידה כי בעת שארעה התאונה היא פנתה שמאלה ברמזור ירוק, "ובאמצע הצומת שפניתי שמאלה, הוא נסע במהירות מאד גבוהה, פגע בי באוטו" (עמ' 8, ש' 17-19 לפרוטוקול הדיון). בחקירתה היא חזרה על כך שכשהגיעה לפנייה ראתה מראש אור ירוק ועל כן חצתה את הצומת בנסיעה רצופה (שם, עמ' 9, ש' 5-10).

העדה נשאלה מדוע בחקירתה במשטרה, מיד לאחר התאונה, אמרה כי כשנכנסה לצומת התחלף האור לצהוב והשיבה: "אמרתי לשוטר שאחרי שנכנסתי לצומת התחלף לכתום, היום שאני חושבת זה לא היה ככה" (שם, עמ' 10, ש' 4). כן השיבה כי מיד לאחר התאונה היתה בהלם ובטראומה מן התאונה. יצוין כי בהמשך הודעת הנתבעת במשטרה היא מסרה כי "היה לי אור ירוק בוודאות" (הודעת הנתבעת במשטרה, עמ' 2, ש' 20).

דיון והנמקה

לאחר ששקלתי את עדויות הנהגים, שאף הדגימו בפני את התאונה, בהתחשב בחומר שהובא בפני ובטענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי יש לחלק את האחריות לתאונה בין שני הנהגים.

במקרה דנן, לא הוכח בפני ברמה הנדרשת מי מהנהגים עבר במופע אור ירוק. כידוע, מוטלת על שני הצדדים הנכנסים לצומת אחריות (ראו: תקנה 65 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961; ע"א 586/84 מקלף נ' זילברברג, פ"ד מג(1) 137 (1989)).

מחד גיסא, הנתבעת טענה במשטרה, מיד לאחר התאונה, כי נהג התובעת הוא שנסע באור אדום וכי נהג הרכב שעמד לשמאלו של נהג התובעת ברמזור צעק לו: "אתה עברת באור אדום מלא" (עמ' 2, ש' 8-9 להודעת הנתבעת במשטרה).

נהג התובעת לא שלל את הדברים. משנשאל על כך בחקירתו במשטרה ובדיון בפני השיב: "היו גם שניים שאמרו שנסעתי בירוק" (עמ' 4, ש' 16-17 לפרוטוקול הדיון; עמ' 2, ש' 26 להודעת נהג התובעת במשטרה). אפשרות זו לא נשללה אף על-ידי העדה מטעמו, אשר נשאלה אם יכול להיות שהאור התחלף לאדום והשיבה "לא יכולה לענות" (שם, עמ' 7, ש' 13). משנשאלה שוב אם יכול להיות שהרמזור התחלף לאדום השיבה: "לא יודעת אני ראיתי ירוק" (שם, עמ' 7, ש' 15).

מכל מקום, אף אם נכנס נהג התובעת לצומת כשראה שמופע האור התחלף לירוק, הרי שעל פי עדותו הוא האיץ בכניסתו לצומת (עמ' 2, ש' 24 לפרוטוקול הדיון). כך מסרה גם העדה מטעמו: "כשנסע כשהיה ירוק הוא האיץ" (שם, עמ' 6, ש' 5). גם הנתבעת מסרה כי נהג התובעת נסע במהירות (עמ' 8, ש' 17-19 לפרוטוקול הדיון; עמ' 2, ש' 3-5 להודעת הנתבעת במשטרה).

מאידך גיסא, עומדת לחובתה של הנתבעת ההודעה שמסרה בחקירתה במשטרה, בסמוך לאחר שהתרחשה התאונה, ולפיה "אני ראיתי שהיה אור ירוק בכיוון נסיעתי אני נכנסתי לצומת בנסיעה רצופה כאשר מיד לאחר הכניסה אני הבחנתי שהרמזור התחלף לכתום בכיוון נסיעתי" (עמ' 2, ש' 3-4 להודעת הנתבעת במשטרה. הדגשות הוספו). להדגיש כי הנתבעת נכנסה לצומת תוך פניה שמאלה. לפיכך, מצאתי כי אחריותה גבוהה יותר.

לאור האמור, אני קובעת כי יש להטיל על כל אחד מן הנהגים אחריות לקרות התאונה, כשאני קובעת שעל הנתבעת 1, אחריות לתאונה בשיעור של 60% ועל נהג התובעת אחריות בשיעור של 40%.

אשר על כן, אני קובעת כי על הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: